נכות עודפת: הטעות שאנחנו עושים כשאנחנו מכבדים את ההורים יותר מדי

באחד הימים עמדתי בתור בחנות ירקות שכונתית. נגמרו לנו הבננות והזאטוט שלי (שלא לומר קופיף קטן) לא מתחיל יום בלי בננה.

התור שלי הגיע בדיוק כשנכנס לחנות אדם מבוגר, בן 80 פלוס להערכתי. הוא חזר כדי לקחת טלפון ששכח על הדלפק. המוכר פנה אליו ושאל: "יעקב, למה הבן שלך לא בא לקחת? הוא אמר שיבוא". הקשיש השיב שהוא גר קרוב, והוא לא רצה לחכות עד שהבן יתפנה.

לא הצלחתי להתאפק (סורי, זה היה חזק ממני) ואמרתי לקשיש שזה מעולה שהוא בא ולא הבן שלו, שככה שומרים על הבריאות 💪

הקשיש חייך ואמר "בדיוק" ויצא מהחנות. 

המוכר הסתכל עליי ואמר: "ומה עם כיבוד הורים?" עניתי שבעיניי לא מכבד לעשות במקום ההורים אם הם יכולים ומעוניינים לעשות בעצמם. ניהלנו דיון קצר, ובסופו המוכר קצת השתכנע, והודה שהוא לא חשב על זה ככה. שמחה וטובת לב יצאתי לדרכי עם אשכול בננות וכמה השלמות, בתחושה של מינימום מרטין לות'ר קינג אחרי נאום ה"יש לי חלום".

*מחקרים רבים בתחום הגרונטולוגיה (מדעי הזקנה) מצביעים על הקשר בין שמירה על מיומנויות לשמירה על המוח, כבר בשנות ה70 הוטבע המושג "נכות עודפת", שמתייחס למצב שבו האדם "נכה יותר" ממה שהוא חייב להיות מבחינה רפואית, לרוב בשל טיפול יתר או סביבה מגבילה.

העיקרון הזה נכון גם למבוגרים בריאים, זוכרים את ההודעה שהיינו מקבלים פעם במחשב? משהו בסגנון "לא השתמשת בתוכנות האלה הרבה זמן, האם תרצה להסיר אותן?" ככה גם המוח שלנו, הוא עובד על עיקרון מאוד פשוט של "Use it or lose it". 

זה עניין בסיסי של יעילות, המוח נפטר ממה שהוא לא זקוק לו כדי לשמור על מה שכן, זה נכון לפעולות אינטלקטואליות, וגם לפעולות שוטפות ויומיומיות- יציאה לסידורים, עבודות בית, התארגנות ליציאה, כל אלה פעולות שמגנות על המח.

כשאנחנו חוסכים מההורים שלנו את המאמץ הזה, כשהם עוד יכולים, מתוך כוונה טובה ודאגה, אנחנו במו ידינו מונעים מהם את האימון הכי חשוב שיש וגורמים לנזק.

כשחושבים על זה, זה לא שונה בהרבה מגידול ילדים, רק שהעיקרון הפוך:

כשאנחנו לא נותנים לילדים לעשות דברים חדשים בעצמם - הם לא רוכשים מיומנות חדשות. 

כשאנחנו לא נותנים להורים לעשות דברים שהם רגילים לעשות - הם מאבדים מיומנויות קיימות.

אז בפעם הבאה שתרצו לעזור להורים שלכם (וגם לילדים), תוודאו שזו עזרה שהם באמת צריכים.

---------------------------------------------------------

השבוע אני מציינת 5 שנים לפטירתה של אמי האהובה ז"ל. הטיפול בה היה תחילת המסע שלי וההבנה שזו השליחות שלי בחיים. התובנות האלו מוקדשות לזכרה.

--‐----------------‐-------------------------------------

*מקורות להרחבה:

1. על "מוגבלות עודפת" והחשיבות של טיפול מותאם (1971): Brody, E. M., et al. "Excess Disabilities of Mentally Impaired Aged: Impact of Individualized Treatment"

2. על השערת "Use it or lose it" ופעילות אינטלקטואלית (1999): Hultsch, D. F., et al. "Use it or lose it: Engaged lifestyle as a buffer of cognitive decline in aging?"

3. על הקשר בין תנועה יומיומית ומניעת אלצהיימר (2012): Buchman, A. S., et al. "Total daily physical activity and the risk of AD and cognitive decline in older adults"