סיפורו של סבא נחמי ז"ל

ערב יום השואה תשפ"ו מובא כאן סיפורו של סבא שלנו נחמן נתן ריינהרץ ז"ל

ששרד את אושוויץ והקים משפחה לתפארת, את הדברים אסף וכתב אחי דרורי בר-לבב*:

אושוויץ

כמידי שנה בערב יום השואה אני מביא את סיפורו של סבי סבא נחמי ז"ל שהעליתי על הכתב לפני כ 18 שנה מיד לאחר פטירתו:

את מה שאני עושה עכשיו אני רוצה לעשות כבר המון המון זמן. סבא שלי ,סבא נחמי(נתן) ריינהרץ ז"ל ,סיפר לי את הסיפור שלו לפני הרבה שנים , וזאת לאחר ששמעתי חלקי סיפורים מאבא שלי ז"ל שגם לו אקדיש רשומה ומי שהכירו יודע שיש הרבה לספר.

סבא שלי לא היה מן הדברנים הגדולים, ובטח ובטח שלא על נושא השואה והמחנות ,והבנתי שנפלה בחלקי זכות גדולה שזכיתי שהוא ישב וסיפר לי את סיפורו.

החלטתי שאני חייב להקליט אותו ודיברתי איתו על זה, ואפילו הגעתי אליו פעם שבתיקי טייפ ולא הסתעייא מילתא . ואז אבא נפטר, עובדה שלא הוסיפה בריאות לסבא, וסבא הלך לעולמו בפיתאומיות ולא הספקתי, ואני רואה את זה כאחד מפיספוסי בחיים (כן יש גם את הדבר הזה והדבר ההוא ואת ההיא ואת ההיא...).

הקדמה:

כמו שאמרתי, סבא סיפר לי את סיפורו לפני המון שנים ,וסיפרתי את סיפורו עשרות פעמים ואני מניח שכל פעם נשמט פרט והוסף פרט אחר מדימיוני הקודח, ולכן אני בטוח שהסיפור האמיתי שונה במידה רבה, ולכן רשומה זו היא כדי לקבל רג`קטים מהקרובים או אנשים שהיו איתו במחנה או צאצאיהם שיכולים לתקן אותי ולהוסיף פרטים כדי ליצור את הסיפור השלם.

לכן, מי שיכול לעזור לי להשלים את הפאזל מבחינת מקומות זמנים ושמות אודה לו.

סבא נולד בסלובקיה בהרי הקרפטים בל` ניסן תרפ"ג 16.4.1923. בגיל שנה וחצי עבר עם הוריו לאוסטריה לעיר פרנקקירכן, עיר ליד וינה, אביו ר` דוד ריינהרץ שעל שמו קרוי אבי ז"ל שימש כש"צ מ"צ(ראשי תיבות של שליח ציבור מורה צדק).

בגיל 13 נשלח לישיבה בהונגריה בעיר שיוסנפטר(shayosanpeter) שם למד חצי יום ועבד חצי יום אצל יהודי בשם סופר.

בשנת 1940 אחרי 4 שנים בישיבה נלקח למחנה עבודה וזאת בהיותו בן 17.

סבא הגיע לאושביץ עם אביו,אימו, שתי אחיותיו ברטה וציטה ועוד אח יותר קטן.

את ההורים שלחו לצד אחד - הצד של ההשמדה , את סבא, שהיה כבן 17 ,שתי אחיותיו ואחד הבנים הצעירים שלחו לעבוד. האח הקטן שמואל שעל שמו קרוי דודי שמואל שנשלח לעבוד אמר "שהוא רוצה עם אבא ואמא" ונשלח אף הוא להשמדה.אם אני לא טועה היה זה ד"ר מנגלה שר"י שעשה את הסלקציה.

סבא היה חזק גם פיזית וגם נפשית ולכן שרד.

מתוך הטרנספורט שלו שלחו 900 איש לעבודה וכל כמה ימים דיללו את החלשים ושלחו אותם להשמדה, וסבא נשאר לעבוד. כל זמן מה הגיע טרנספורט חדש עם אנשים שעבדו עד שנוצל כל כוחם והם מתו או נשלחו להשמדה. סבא מספר שאחרי מס` חודשים הוא נשאר אחרון מהטרנספורט שלו. כל השאר לא שרדו.

ביחד עם סבי היו עוד שניים,הם היו שלושה חברים שלא נפרדו, סבא, עוד אדם בשם יוז`י ועוד אדם שאיני יודע את שמו .

לאחר שנים כשדודי שמואל היה בן 9 נסע עם סבא לחיפה לפתע ניגש יהודי לסבא ואומר : "נחמי !" וסבא ענה לו : "יוז`י ! " והם נפלו איש בזרועות רעהו, ואז יוז`י זה שואל את שמואל הקטן : "אבא סיפר לך שהוא היה 8 ואני הייתי 9? שמואל לא שמע את הסיפור כי סבא לא סיפר עד אז כלום, ואילולא המפגש המרגש לא הייתי יודע עוד סיפור שקרה במחנה : מישהוא גנב לחם ואף אחד לא הודה, הנאצים החליטו בתור עונש להוציא להורג כל עשירי. שלושת החברים עמדו אחד ליד השני ,סבא היה 8 ,יוז`י היה 9 והחבר השלישי היה 10, סבא לא רצה לדבר על זה.

בשלב מסוים היתה מגפת טיפוס במחנה.החבר שלו היה רופא (נדמה לי שמדובר על אותו יוז`י) הוא אמר לסבא שהלילה הם לא הולכים לישון בצריף עם כולם כי הם ידבקו ,הם העבירו את הלילה בחוץ,היה קור כלבים ,סבא מספר כי כל הלילה הוא רץ בשלג במקום כדי שלא יקפאו לו הרגליים .

בבוקר לקחו את כל שוכני הצריף שנדבקו למקום לא ידוע סבא וחברו המשיכו לעבוד.

הם הובלו לעבודה בטור, כאשר יש חייל אס אס גרמני, לאחריו אסיר יהודי, לאחריו חייל הונגרי וחוזר חלילה. באיזה שהוא שלב הם תכננו בריחה, הם השיגו רימון יד, והתכנון היה שאחד מהם זורק את הרימון כדי להסיח את הדעת ובזמן הפיצוץ כל אסיר מתנפל על השומר שלפניו ומנסה להרוג אתו או לחטוף לו את הנשק.

הרימון נזרק , סבא התנפל על השומר שלפניו והרג אותו ע"י שבירת מפרקתו וברח ליער .

הגרמנים רדפו אחריהם, חלק קטן הצליח לברוח, חלק נהרג בזמן המצוד, והרוב נתפס.

הם לא הרגו את כולם כי היו צריכים אותם לעבודה אבל בתור עונש הם החליטו להוציא אחד מכל חמישה להורג. העמידו אותם בחמישיות ,ולקחו את אחת השורות ושמו אותה בצד סבא היה בתוך הקבוצה . הכניסו אותם לחדר והוציאו אותם אחד אחד החוצה וירו בו כדור בעורף . סבא ישב בחדר מחכה לגורלו , לפתע נכנס קצין אס אס , סוקר את הנוכחים, מצביע על סבא, ושואל את אחד החיילים שעמדו בחדר: "מה הוא עושה פה"? החייל ענה לו שהוא חלק מהקבוצה שמוציאים להורג כעונש על הבריחה. הקצין שומע ואומר: "לא אותו", "תוציאו אותו החוצה הוא עובד טוב".

הרוסים החלו להתקרב והגרמנים לקחו אותם איתם לעזרה בבניית ביצורים ביזת הכפריים ועוד.

באחת מצעדות המוות הללו הם עברו ליד ים אינני יודע איזה, זה היה אחרי שעות רבות שלא בא מים אל פיהם ,הגרמנים ברוב אכזריותם אמרו שמי שרוצה יכול לשתות ואכן אנשים שתו את המים המלוחים, חלקם התייבשו ומתו תוך זמן קצר.

סבא לא התפתה , ושרד גם את זה .

הרוסים התקרבו, והגרמנים נסוגו ולקחו איתם את קבוצת העבודה של סבא. הם התמקמו ליד כפר מקומי , וסבא החליט שהגיע זמן לברוח, כי הבין שהנאצים לא הולכים להשאיר אותם בחיים.

הוא שיתף את חברו הרופא , והלה אמר לו : "השתגעת?, הגרמנים יתפסו אותנו ויהרגו אותנו" ,סבא ענה לו : " ואם לא נברח אז יזרקו עלינו פרחים? " בכל אופן סבא הודיע לו כי הוא גמר בליבו לברוח הלילה והם נפרדו .

כאמור הם חנו ליד כפר כאשר ביניהם לבין הכפר היתה תחנת רכבת .

סבא ידע כי ההשכמה היא ברבע לחמש . בשעה 4 לערך הוא קם, חיכה שהפטרול של שני חיילי האס אס יעבור, ואז רץ לתחנת הרכבת והתחבא מתחת לאחד הקרונות בין הגלגלים ,שם הוא חיכה עד שהפטרול עבר שוב ,ורץ לכפר .

הוא נכנס לתוך חצר של בית, נכנס למרתף, והתחבא מאחורי חבית בקצה המרתף.

הוא שמע שמכריזים את שמו ואת נביחות הכלבים ששלחו כדי לחפש אחריו .

כמו שהוא העריך ,הם התייאשו לאחר זמן כי היו צריכים לזוז.

סבא נשאר במרתף , אכל תפוחי אדמה לא מבושלים שהיו שם בחבית ,וכל לילה היה עולה לשאוב מים מבאר שהיתה בחצר, זו היתה באר עם דלי ושרשרת ברזל.

סבא מספר כי אם לשאוב מים זו משימה שצריכה לקחת 2-3 דקות, זה לקח לו כל לילה כ 12 דקות כי הוא עשה את זה לאט, לאט, לאט, כדי שלא ישמעו את רעש השרשרת.

סבא המשיך לאכול מהתפוחי אדמה , ושמע את בעלת הבית אומרת לשכנה שלה שהיא חושבת שהחתולים אוכלים את תפוחי האדמה...

לאחר שהות של כחודש במרתף מאחורי החבית, הוא שמע קולות והבין שהרוסים הגיעו לכפר , הוא שמע בבית שמעליו קולות ברוסית ויצא החוצה עם ידיים מורמות. הוא אמר שהוא יהודי ,הוא נראה שלד והוא שקל 37 קילו!!!

למזלו, הקצין של הכח היה יהודי בשם יעקב שלקח אותו תחת חסותו ,האכיל אותו לאט לאט, ( היו הרבה אחרים שאכלו מהר ומתו ) וכאשר שב לאיתנו צייד אותו במסמכים ובאקדח , שלח אותו לדרכו ואיחל לו הצלחה .

את האקדח הוא זרק לנהר לפני איזה מעבר גבול כאשר הבין שזה יכול לעלות לו בחייו. והבריח מספר מעברי גבול עד שהגיע למקום מבטחים, שם הסתבר לו ששתי אחיותיו ברטה וציטה ניצלו אף הם, ושם פגש את אותו יהודי ר` סופר שאצלו עבד בישיבה בהונגריה , אותו יהודי אמר לו שיש מישהיא בטמשוור ברומניה(אם אני לא טוער על גבול הונגריה) שהוא היה רוצה להכיר לו, הבת של השוחט רבי אריה גוטמן.

רבי אריה היה רב ושוחט בטמשוור וגידל עשרות יתומים בביתו ביניהם רודי אייזיקוביץ מהרצליה ועוד ועוד.

ביתו של רבי אריה זה היא סבתי ברנדיקה זכרונה לברכה .

הם התחתנו ולאחר מכן נסעו לאוסטריה, סבא הצטרף לכח וינה בתור אגרופן ושיחקן טניס ןהגיע למקום 19 באוסטריה בטניס.

סבא נכנס לעסקים, ניצל את הכאוס ששרר ועשה המון כסף עד שהגיע לזה שחנתה לו ליד הבית מכונית חדשה (חבר`ה אני מדבר על שנת 1945 !!)הוא לא נסע בה , לא היה לו רשיון אבל מכונית היתה...

בסופו של דבר שותף שהוא סמך עליו רימה אותו וסבא הפסיד חלק גדול ממה שהיה לו .

סבא התחתן בסוף המלחמה בשנת 45 ,והוליד את בנו הבכור אבי דוד בנוב` 46.

עד כמה שידוע לי אבי הוא התינוק היהודי הראשון שנולד בוינה אחרי המלחמה.

הם עלו בשנת 49` גרו במעברה ואחכ בדירה בעכו ואח"כ עברו להרצליה. שם גדל אבי ברח` רמבם 16 ליד תחנה מרכזית בהרצליה, ומשם יש לי הרבה זכרונות ילדות בתור נכד אצל סבא וסבתא. הבית ברח רמב"ם 16 עם עץ הגוייבה וגן המשחקים ומשפחת ששר למטה כבר לא קיים . במקומו בנו מפלצת בטון, אבל לפחות את הזכרונות לא הצליחו לקחת לי.

סבא עבד בתור פועל בתנובה קיבל את פרס העובד המצטיין! כל בוקר היה יוצא לעבודה על אופניו השחורות ב3 וחצי !! לפנות בוקר וחוזר בצהריים,אני לא אשכח איך שהרכיב אותי יום אחד "על הרמה". בגיל 65 סבא הוציא רשיון וקנה אוטו ! פגו` 104. כדי להמחיש לכם כמה סבא היה חזק, יש לי תמונה בראש של חזקי דודי אח של אבי דוד ושמואל, חוזר ממלחמת לבנון בשנת 82-3 וסבא שכבר לא היה ילד, עושה איתו הורדת ידיים , אני לא זוכר מי ניצח אבל זו היתה התמודדות רצינית.

קצת אח"כ נפטרה סבתי היקרה סבתא ברנדיקה. סבא חיכה כמה שצריך אבל החליט שהוא ממשיך את החיים ומתחתן שוב. אם אני לא טועה בסביבות גיל 67 התחתן שוב עם צילה שהתגלה כאישה יקרה ביותר .

כשהקמנו את מעלה רחבעם סבא חשש, היה סקפטי, אבל היה גאה !

והוא החליט שהוא בא לראות, החליט ובא ! לפני שמואל ,לפני חזקי, לפני אמא שלי ואני חושב גם לפני שלומית. (שלומית סליחה אם טעיתי)

אחד הדברים הקשים שעברו על סבא, זה כשאבי, בנו הבכור, נפטר, והוא רק בן 56 - אחד הדברים שלא הוסיפו לבריאותו.

לפני כשנתיים וחצי בי"ג כסליו תשס"ה נפטר סבא בשיבה טובה והוא בן 82 .

בין המסמכים שסבא שמר שנוגעים לאבא ולפטירתו, מצאתי את התמונה של סבא מצולם גאה על רקע הקראוון שלי במעלה רחבעם.

סבא נחמי ,יהי זכרו ברוך!

אני קורא לכל מי שיש לו איזה מידע שיכול להוסיף או לשנות פרטים בסיפור שישלח תגובה או שיתקשר אלי: דרורי 0522639492

ברטה נני יקרה ! (אחות של סבא) אני מקווה שנצמדתי לאמת אם לא אשמח לשנות לתקן ולהוסיף.

מי שמכיר את יוז`י האם הוא חי? אולי הבן או הנכד שלו יכולים להוסיף פרטים?

מה שם הכפר שסבא נולד בו? מה שם משפחתו של אותו קצין יהודי ? מישהוא מזהה את אביו או את סבו כאותו יעקב? מה שם הכפר שבו התחבא סבא?

אשמח לתגובות ואשמח אם תעבירו הלאה את הרשומה תודה דרורי.

-----------------------------------------------------------------

*השם בר-לבב הוא תרגום עברי לשם ריינהרץ שמשמעותו בגרמנית "נקי לב", את התרגום לעברית יצר אבינו ז"ל דוד בר-לבב ולמיטב ידיעתי אנחנו הראשונים עם השם הזה, עד אז היה קיים השם "בר-לב" אבל היה חשוב לאבינו שהשם יהיה מהמקורות ולכן הוא בחר בשם הזה שמופיע בתהלים "מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־יְהֹוָ֑ה וּמִי־יָ֝ק֗וּם בִּמְק֥וֹם קׇדְשֽׁוֹ׃ נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃" (תהלים כ"ד, ג').

את השינוי בשם עשו הורינו לאחר שיצאו לשליחות בשנות השבעים, מאחר שלא רצו לשאת שם גרמני בעקבות השואה. הם היו שליחי עלייה בשוויץ, שם גם נולד דרורי.